אוחיון נ' הראל חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975. בתביעה נטען כי ביום 24.11.06 נפגעה התובעת, ילידת 1962, עת יצאה מהרכב בו נהגה, ושהיה מבוטח ע"י הנתבעת 2. נטען כי דלת הרכב נטרקה בחוזקה על אצבעה עד כדי גרימת שבר (להלן: "התאונה").

ממקום התאונה פנתה התובעת לקבלת טיפול רפואי בבית החולים "שיבא" בתל השומר, שם אובחנה כסובלת מהמטומה, מהיפרדות הציפורן ומהגבלה בכיפוף. התובעת נחבשה ושוחררה לביתה עם המלצות למנוחה של שבוע. החבישה הוסרה לאחר שלושה שבועות.

בעקבות התגברות הכאבים המשיכה התובעת בקבלת טיפולים רפואיים דרך קופת החולים, שכללו אף בירור באמצעות בדיקות דימות. לפי הנטען, צילום מיום 10.1.07 הדגים המטומה על ציפורן האמה השמאלית עם נפיחות של הגליל המרוחק.

לכתב התביעה צורפה בקשה למינוי מומחה בתחום האורטופדי לקביעת מצבה הרפואי של התובעת בעקבות התאונה.

בהגנתה, כפרה הנתבעת בכל סעיפי התביעה באופן גורף ועלה כי המחלוקת הינה הן בשאלת החבות והן בשאלת הנזק. ממילא התנגדה הנתבעת לבקשה למינוי מומחים רפואיים.

לאחר שניתנה לצדדים הזדמנות להשלים טיעוניהם לעניין הבקשה למינוי מומחה רפואי (הזדמנות שלא נוצלה), מיניתי ביום 23.10.08 את ד"ר לוריא מבית החולים הדסה עין כרם כמומחה מטעם ביהמ"ש. ואולם לאור דלות החומר הרפואי הוטל מימון הביניים של שכר טרחת המומחה על התובעת (ר' החלטתי שם). משלא שונתה אותה החלטה באשר למימון הביניים (ר' החלטה מיום 8.1.09) הודיעה התובעת כי היא מוותרת על מינוי המומחה והצדדים הגישו תחשיבי נזק על בסיס העדר נכות צמיתה.

תחשיבי נזק:

התובעת העריכה נזקה בסך של 29,500 ₪ בראשי הנזק הבאים: עזרת הזולת בעבר ולעתיד (8,000 ₪); הוצאות רפואיות בעבר ולעתיד (4,000 ₪); הוצאות נסיעה לעבר (2,500 ₪); כאב וסבל (15,000 ₪).

מנגד, הציעה הנתבעת פיצוי בגין כאב וסבל בלבד בסך 1,000 ₪.

ראיות הצדדים:

משניסיון ביהמ"ש להביא את התיק לסיום בדרך של פשרה לא צלח, וזאת לנוכח הכפירה בחבות הוריתי על הגשת ראיות הצדדים.

מטעם התביעה הוגשו תצהיריהם של התובעת ושל בת התובעת- הגב' מעיין אוחיון.

בתצהירה העידה התובעת כי ביום 24.11.06 נהגה לכיוון ביתה לאחר שערכה קניות במכולת עם בתה מעיין. הוצהר כי הבת הייתה עדה להתרחשות התאונה, כפי שתוארה בכתב התביעה, וכמפורט לעיל.

התובעת הצהירה כי נשלח חוקר מטעם חברת הביטוח לחוקרה אודות התאונה והיא מסרה לו את אותם פרטים לגביהם היא מצהירה, ואשר נטענו בכתב התביעה.

באשר למצבה הרפואי הצהירה כי במשך זמן רב סבלה מכאבים עזים והגבלה בתנועות האצבע, שהפריעו לה בתפקודה היום-יומי.

הגב' מעיין אוחיון, ילידת 1992 ובתה של התובעת, הצהירה כי ביום 24.11.06 נסעה עם אמה ברכב לאחר שערכו יחד קניות במכולת. לפי המוצהר נטרקה לפתע דלת הרכב והעדה שמעה את אימה צורחת מכאב. האם אמרה לעדה כי הדלת נטרקה על כף ידה.

ביום 5.1.10 הודיעה הנתבעת כי בכוונתה להגיש תצהירי חוקרים לכשתסתיים פרשת התביעה.

ביום 27.4.10 נערכה חקירה נגדית של התובעת ובתה. במהלך עדותה חזרה התובעת על הגרסה שבתצהיר, וציינה כי הייתה בדרך חזרה מקניות. היא ירדה מדלת הנהג, פנתה לדלת האחורית שבאותו הצד, הורידה את הקניות שהיו על המושב שם, ואז נטרקה הדלת על אצבעה בטעות.

כאשר נתבקשה להדגים, לא היה ברור המכניזם של הפגיעה, אך היה ברור מההדגמה שאין היא טוענת שאחר סגר את הדלת.